קדושים תהיו - אתה יכול להצליח בזה

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' (ויקרא יט, ב)

כולנו יודעים שלא יתכן בשום אופן שבעולם שאבא יתן לבנו מזוודה השוקלת 100 קילו, ויאמר לו: "בני, תרים בבקשה מזוודה זו, גם אני יכול להרים אותה"... מהי ההדמיה בכלל, הוא אבא עם הרבה כח, עבר הרבה בחייו, גופו ושריריו מפותחים היטב. ואילו זה הבן, חדל כוחות, עלם צעיר שלא התמודד לעולם אפילו עם חצי משימה כזו.

רבותי, באותה מידה יש לנו להבין את בקשת ה' יתברך מעם ישראל, להיות קדושים "כי קדוש אני ה' אלהיכם". כי על אף שאנו מצווים להתדבק בדרכיו המעולים של ה' יתברך, כפי שנאמר: "והלכת בדרכיו", ודרשו חכמים (שבת קלג.): "מה הוא רחום, אף אתה היה רחום. מה הוא חנון, אף אתה היה חנון", אך בכל זאת, מהי ההדמיה בין "נברא" לבין "בורא" שהוא הכל יכול, עד כדי שכבר אמרה לנו התורה: "כי קדוש אני"?

אחי ורעי, את התשובה לזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי כלפי היצר הרע, באמת האדם בעצמו אינו יכול לכבוש אותו ולנצח אותו, בשום אופן שבעולם. היצר הרע הוא עשוי מאש, הוא מלאך. אך הבן אדם הוא בשר ודם. היצר הרע הוא מתוחכם, יש לו נסיון ומוניטין של אלפי שנים, ומה אנחנו שננצח אותו.

ולכן אמרו חז"ל (קידושין ל.): "אלמלי הקדוש ברוך הוא עוזרו לאדם (לכבוש את היצר הרע), אינו יכול לו". - זאת אומרת, שבכל נסיון שיש לאדם, בכל פיתוי שמביא לו היצר הרע להחטיאו, מיד הקדוש ברוך הוא בא ומסייעו. נותן לו כח, נותן לו דלק, ואומר לו: סע... אני איתך.

אך החכמה היא, כי אחרי הנסיון האדם נשאר עם הרבה כוחות שקיבל מה' יתברך, הם לא נגמרו במה שניצח את היצר הרע פעם אחת וזהו, הוא כבר נעשה "בעל שרירים", הוא גדל בדרגתו והתרומם למעלה. אך, גם היצר הרע גודל איתו, ולכן אמרו חכמים (סוכה נב.): "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו", כי מיד כשהוא כובש את היצר הרע, כבר הוא גדול יותר ממה שהיה מקודם, הוא קיבל כח עילאי מה' יתברך בשעת הנסיון, וכח זה נשאר איתו גם אחרי שניצח את היצר. אלא, שגם היצר הרע גודל מיד, בשביל שהמלחמה הבאה תהיה שוה.

גם בחוש אפשר להרגיש זאת, כי מיד אחרי שהאדם התגבר באיזה נסיון ביראת שמים, מיד הוא מקבל איזה רצון לעשות מצוה. אך קצת זמן לאחר מכן יש לו התקררות, פתאום צצים להם כל המפריעים. פתאום אשתו לא יכולה בדיוק בדיוק באותו היום. בדיוק יש לבן שלו מסיבה והוא לא יוכל לקיים את המצוה. אך החכמה היא לא להתרגש, להיות בישוב הדעת ואז לנצח שוב.

עד כמה גדולה היא הסיעתא דשמיא שמקבל האדם בעת הנסיון. מסופר על הצדיק רבי אהרן ראטה, בעל הספר "שומר אימונים", שפעם אחת הוצרך לעבור במקום של פריצות. נו, מה עושים, מוכרחים. אבל בכל זאת עושים זו בחכמה. הוא השתדל בכל כוחותיו לשמור את העינים, שלא להסתכל להיכן שהוא אינו צריך. ברוך ה' הוא הגיע למחוז חפצו בשלום. מיד כששב לביתו טבל במקוה, וכשיצא אמר: "הרגשתי יותר תוספת קדושה בעת הנסיון בשמירת העינים, יותר ממה שהרגשתי בטבילת המקוה"...

רבי חזקיהו מדיני בעל "השדי חמד" סיפר פעם לאחד מבאי ביתו, שבצעירותו לא הצטיין בכשרונות מיוחדים. מעייני החכמה נפתחו לו כשהיה מבוגר יותר, בגלל מעשה שאירע לו, וכך הוא סיפר:

בהיותי אברך צעיר למדתי בכולל אברכים שהחזיק גביר גדול בביתו על חשבונו, לא נמניתי אז על בעלי הכשרונות הגדולים שהיו בכולל, אך שקדתי על תלמודי ועשיתי חיל. אחד מבני החבורה שקינא בי, יזם עלי עלילה שפלה, הוא שיחד את המשרתת הערביה אשר היתה באה בכל בוקר לנקות את בית המדרש שתוציא עלי שם רע, ותפרסם ברבים שכאשר היא משכימה לבוא לבית המדרש על מנת לנקותו, אני מפתה אותה לעבירה חלילה. ואכן בוקר אחד כך עשתה, והרימה קול צעקה, וכשבאו האנשים לראות מה פשר הצעקה, האשימה אותי בצביעות, כולם חירפו וגידפו אותי והיה חילול ה' גדול מאוד, לא יכולתי לשאת את הבושה האיומה, ונאלצתי לברוח משם. ראש הכולל לא האמין לדברי הערביה, ופיטר אותה ממשרתה.

לאחר תקופה מסוימת כאשר כלו דמי השוחד מכיסה, באה אלי הערביה והתחננה לפני שאסלח לה על העוול הנורא שגרמה לי, היא הבטיחה לי שהיא תלך ותפרסם ברבים את כל האמת, ותאמר שהיתה זו עלילת שוא, וכי אחד האברכים שיחד אותה בממון כדי שתפרסם את העלילה. והוסיפה ואמרה, הואיל ופרנסתה אינה מצויה בידה, היא מבקשת ממני שלאחר שהיא תטהר את שמי אבוא ואשתדל למענה אצל בעל הבית שיחזיר אותה לעבודה.

ברגע זה אמר בעל השדי חמד זצ"ל: "עמדתי בפני התלבטות נוראה, מצד אחד שמחתי על ההזדמנות אשר לה יחלתי כל הזמן, ששמי יטוהר מהאשמה הנוראה, והכל יבוא על מקומו בשלום. וכמעט נעתרתי לבקשתה. אך באותו רגע צצה בי מחשבה הפוכה, הרי חילול השם גדול כבר נגרם, ועכשיו אם יתפרסם הסיפור האמיתי, יצא שוב חילול ה' אודות התנהגותו המבישה של האברך, ולו עצמו יגרם עלבון נורא, מוטב אם כן שאמשיך לסבול חרפתי בדומיה עד יעבור זעם, ובלבד שלא לעורר מהומה מחדש. ההתלבטות היתה קשה מאוד, המחשבות התרוצצו במוחי, ובכל רגע שיניתי דעתי, עד שהחלטתי לפנות אל המשרתת ולומר לה, מה שהנך מבקשת שאשתדל אצל בעל הבית למענך, מסכים אני לעשות, אולם אני אוסר עליך באיסור גמור לספר לאיש את דבר השוחד והעלילה.

באותה שעה שקיבלתי את ההחלטה הקשה, אשר עלולה היתה לסכן את כל עתידי בעולם התורה, סיים בעל השדי חמד, הרגשתי איך מעיינות החכמה נפתחים אצלי במקום הנזק שהיה צפוי מהחלטתי - זכיתי לסייעתא דשמיא במידה בלתי מצויה, אשר הביאתני עד הלום..."

זכה השדי חמד, וספריו נמצאים בכל בית מדרש, כמעט ואין הלכה בתורה שאינה כתובה בספריו. זכותו תגן עלינו. וה' יזכנו לכבוש ולנצח תמיד את יצרנו הרע, ועל ידי כל המלחמות נזכה לקחת כוחות גדולים הלאה, שיועילו לנו לכל חיינו. אמן.

כמו כן יבורכו מפי עליון כל המסייעים והעוזרים להגדלת התורה. אמן.