בא ותבין מהי מצות ברית המילה

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג)

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְלֵידַת הָאָדָם מַכְנִיסִים אוֹתוֹ אֶל 'הַבְּרִית מִילָה', לִבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הַתִּינוֹק, לֹא יָכוֹל לְהִתְנַגֵּד, לֹא יָכוֹל לְהִתְרַעֵם. וַאֲף לְקַבֵּל זֹאת בְּאַהֲבָה אֵין בִּיכֹלְתוֹ, כִּי שֵׂכֶל אֵין לוֹ.

בְּכָל זֹאת, דָּבָר מַפְלִיא וּמַפְעִים אוֹמֵר לָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (קיט, קסב): "שָׂשׂ אֱנוֹכִי עַל אִמְרָתְךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב". וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים (מַסֶּכֶת שַׁבָּת קל.) שֶׁ"אִמְרָתְךָ" - זוֹהִי בְּרִית מִילָה, אֲשֶׁר הוּא שָׂשׂ עָלֶיהָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

אֶת הַשְּׁאֵלָה בֶּטַח הֲבָנָתָם. הֲלֹא הַמִּצְוָה הַיְּחִידָה שֵמְקָיְימָהּ הָאָדָם בְּעַל כּוֹרְחֹו, וְאֵין מַצָּב שֶׁהוּא יִתְנַגֵּד אֵלֶיהָ, זוֹהִי מִצְוַת "בְּרִית הַמִּילָה". מַה כְּבֹר יָכוֹל תִּינוֹק בֶּן שְׁמוֹנֶה יָמִים לַעֲשׂוֹת. לְהִתְנַגֵּד בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא?! - וְזֶה שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, נוּ נוּ, מוּבָן בְּהֶחְלֵט. אֲבָל הַתִּינוֹק, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה הֶקְשֵׁר בֵּינוֹ לְבֵין שָׂכָר. הָרֵי גַּם לְקַבֵּל אֶת הַבְּרִית מִילָה "בְּאַהֲבָה", וּלְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ, הוּא אֵינוֹ בֶּן דֵּעָה כְּלָל.

וְיוֹתֵר מִזֶּה, יֵשׁ לְהָבִין אֵיזוֹ מָעֲלָה מְיֻחֶדֶת מָצָא לוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ דַּוְקָא בְּמִצְוַת מִילָה, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר "שֵׁשׁ אֱנוֹכִי ... כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב"? וְכִי אֵין בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִצְווֹת אֲחֵרוֹת שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לִשְׂמוֹחַ בָּהֶם? וּבִכְדֵי לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן, הֲרֵי אַדְּרַבָּה יָכוֹל הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִשְׂמוֹחַ בְּמִצְוַת צִיצִית, שֶׁאָמְרוּ עָלֶיהָ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת מג:): "שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה", כָּל הַמִּצְווֹת נִמְצָאוֹת בְּתוֹכָהּ, וּבְוַדַּאי תַּעֲלֶה מַעֲלָתָהּ עַל מִצְוַת הַמִּילָה, שֶׁלֹּא מָּצִינוּ בָּהּ שֶׁתְּהֵא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת.

אָמְנָם רַבּוֹתַי, מִקוּשִיֹות אֵלּוּ בְּעֶזְרַת ה' נָפִיק יְסוֹד גָּדוֹל הַטָּמוּן בְּפָרָשָׁתֵנוּ, שֶׁבְּוַדַּאי יוֹעִיל לָנוּ לְכָל חַיֵּינוּ.

הַמֻּשָּׂג "לִשְׂמוֹחַ" בְּדָבָר מְסוּיָים, לְהַגִּיעַ לִכְדֵי סִפּוּק מִמַּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, הִנּוֹ מֻשָּׂג רְחַב יָדַיִם. כַּמָּה אֲנָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵי "סִפּוּק", אַחֲרֵי "שִׂמְחָה", אַחֲרֵי "אֹושֶׁר". כַּמָּה דִּמְיוֹנוֹת יֵשׁ לַאֲנָשִׁים לְהַגִּיעַ לִפְסָגוֹת אֹושֶׁר אֵלּוּ. וְכּכֹל שֶׁמַּרְבִּים אֶת הַחִפּוּשִׂים אַחֲרֵיהֶם, חוֹצִים יַבָּשׁוֹת, מַרְבִּים בְּכֶסֶף וּבִנְכָסִים, מִתְרַחֲקִים הֵם מֵהַשִּׂמְחָה וּמְהָאֹושֶר וְהַסִּפּוּק שֵמְצוּיָיר אֶצְלָם בַּשֵּׂכֶל פְּנִימָה.

הַסִּבָּה מוּבֶנֶת, כִּי אֲפִילוּ בְּמִדָּה שֶׁהִגִּיעַ הָאָדָם לִשְׁאִיפָתוֹ, הוּא חֹלֵם לִרְכוּשׁ בִּנְיָן עֲסָקִים, וְאָכֵן בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת הוּא קָנָה. אַךְ, הָרָצוֹן שֶּׁלּוֹ לֹא נִרְגַּע. הוּא רוֹצֶה עוֹד וָעוֹד. וְאַף אִם יִרְצֶה לַעְצֹר אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה הַהוֹדֵף אוֹתוֹ קָדִימָה לִרְצוֹת עוֹד, הוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ. עַד שֶׁגַּם בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוּא אֵינוֹ מוֹצֵא סִפּוּק.

וְכָאן הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל; מַה קּוֹרֶה לִי? הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאִם אֶקְנֶה אֶת הָרֶכֶב הַהוּא, אֶהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַכְשָׁו רוֹאֶה אֲנִי כִּי הַדֶּשֶׁא שֶׁל הַשָּׁכֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר יָרוֹק מִשֶּׁלִּי.

אַךְ, הַסִּפּוּק הָאֲמִתִּי הִיא "הַדֵּעָה" שֶׁקּוֹנֶה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאוֹתָהּ הַדֵּעָה תְּפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ אֶת מַה וּמָתַי וְאֵיךְ לִרְצוֹת. אוֹתָהּ הַדֵּעָה גַּם תֹּאמַר לוֹ לִפְעָמִים "כָּאן לֹא מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּשֵׂכֶל". אֶת הַדֵּעָה הַזּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים אִבְּדוֹ מִזְּמַן. הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהּ הוּא זֶה שֶׁמֵּעִיב עַל הַסִּפּוּק הַנַּפְשִׁי וְהַפְּנִימִי שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁכָּל פְּעֻלָּה שֶׁהֵם עוֹשִׂים הִנֵּה חַסְרַת טָעַם וְסִפּוּק. אוֹ שֶׁכָּל הַסִּפּוּק הוּא רַק חִיצוֹנִי, אֲבָל בִּפְנִים, הֵם מַרְגִּישִׁים מְנֻתָּקִים לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ לֹא הִשִּׂיגוּ כְּלוּם.

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא אֵינָהּ "מַטָּרָה", גַּם הִיא אֵינָהּ "הָאֹשֶׁר וְהַסִּפּוּק", אֶלָּא הִיא זוֹ הַמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה הַסּוֹפִית, שֶׁהִיא "לִהְיוֹת קָרוֹב לָה' יִתְבָּרַךְ". זוּ הַמַּטָּרָה הַיְּחִידָה, וְכִלְשׁוֹן הַזּוֹהֵר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ פב:) שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת נִקְרָאוֹת "עֵצוֹת", כָּךְ צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם הָאֶמְצָעִים הַיְּחִידִים שֶׁדַּרְכָּם אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לָה' יִתְבָּרַךְ.

כְּשֶׁנִּכְנַס הָאָדָם לִבְרִית מִילָה, זֶהוּ הַשָּׁלָב בּוֹ מַנִּיחִים אוֹתוֹ עַל הַכְּבִישׁ, בּוֹ הוּא מַתְחִיל אֶת הַמַּסְלוּל, וְאָז כְּשֶׁמָּלִים אוֹתוֹ וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה, בְּעֶצֶם מַּרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַיַּעַד. אִילּוּ לֹא הָיָה מַגִּיעַ לִבְרִית הַמִּילָה – לֹא הָיָה מַגִּיעַ לִשְׁאָר הַמִּצְווֹת.

לָכֵן דַּוְקָא מִצְוַת מִילָה הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת, וְדַוְקָא אוֹתָהּ עוֹשִׂים בְּלִי שֵׂכֶל כְּשֶׁהוּא תִּינוֹק וְלֹא מִבֵּין כְּלוּם, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הַשְׂכֵּל. תַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת אֲפִילוּ בְּלִי דֵּעָה, וְאָז תְּקַבֵּל אֶת הַדֵּעָה, רַק אָז אַתָּה צוֹעֵד בַּדֶּרֶךְ שֶׁתְּלַמֵּד אוֹתְךָ לְהִתְקָרֵב לְאֹשֶׁר.

עַד כַּמָּה גֹּדֶל הַהֲנָאָה וְהַסִּפּוּק שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבַת ה' וְאֵינָהּ בְּשׁוּם תַּעֲנוּג שֶׁבָּעוֹלָם עַד כְּדֵי אִבּוּד הַחוּשִׁים, מְסֻפָּר עַל רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מֵלִיזֵינְסְק זַצַ"ל, שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְעַלֵּף וְנָפַל עַל הָאָרֶץ, תַּלְמִידָיו נִסּוּ לְעוֹרְרוֹ בִּצְעָקוֹת וּבְקוֹל הֲמוּלָּה. אַךְ כָּל נִסְיוֹנָם לָרִיק. רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ לֹא מִתְעוֹרֵר מֵעֶלְפוֹנוֹ.

מַה עוֹשִׂים? - שָׁלְחוּ שָׁלִיחַ לְרַבִּי מֹשֶׁה מֵפֶשִיווֹרְסְק לִשְׁאוֹל כַדָּת מַה לַעֲשׂוֹת, תּוֹךְ כְּדֵי שֶּׁהִזְהִירוֹ אוֹתוֹ: "תַּסְבִּיר לְרַבִּי מֹשֶׁה כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אִם רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ הִתְעַלֵּף, אוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְדַּבֶּקֶת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים". הַשָּׁלִיחַ עָשָׂה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, וְחִישׁ מְהֵרָה הִתְיָיצֵב לִפְנֵי רַבִּי מֹשֶׁה, וְתוֹךְ כְּדֵי בֶּהָלָה סִפֵּר לוֹ אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ.

הֵלִיט רַבִּי מֹשֶׁה יָדָיו עַל פָּנָיו, וְכֹה אָמַר: "אֲנִי מִיְּיַעֵץ שֶׁתִּקְרְאוּ לְאָדָם בָּעַל עֲבֵרוֹת הַמְּחַלֵּל שַׁבָּת, וַתֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁיָּגַע בְּיָדָיו בְּצַדִּיק. וְהָיָה בֹּאָם הָהִתְעָלְפוּת הִיא מֵחֲמַת דְּבֵקוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אָז תֵּכֶף שֶׁיִּגַּע בּוֹ יָקוּם וְיִתְעוֹרֵר". וְכָךְ עָשׂוּ, וּמִיַּד כְּשֶׁנָּגַע מְחַלֵּל הַשַּׁבָּת בְּיָדָיו שֶׁל הָרַב, תֵּכֶף וּמַהֵר הִתְעוֹרֵר.

כָּךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר לָנוּ, כִּי פִּסְגַּת הָאֹשֶׁר שֶׁלּוֹ הִיא "קִרְבַת אֱלֹהִים", דְּהָיִינוּ הַדְּבֵקוּת בָה', כְּאוֹמְרוֹ: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב". וְרַק אֶת זֶה הוּא בִּקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ ... שִׁבְתִּי, לַחֲזוֹת, וּלְבַקֵּר". כוּלָּם סוֹבְבִים עַל הַדְּבֵקוּת בָה' יִתְבָּרַךְ. כִּי רַק זֶהוּ הַטּוֹב, וְכָל זוּלַת זֶה שְיָחַשִיבוּהוּ בְּנֵי אָדָם לְטוֹב, אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וְשָׁוְא נִתְעֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבִּי מֹשֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים (פֶּרֶק א). ה' יְזַכֵּנוּ. אָמֵן.