איך מגיעים לפחות מלחמות בעבודת ה'
"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו, ו)
אִי אֶפְשָׁר לְפַסְפֵּס אֶת הַלֶּקַח הַגָּדוֹל הַנִּלְמָד מִפָּסוּק זֶה, אֲשֶׁר יוּכַל לְהוֹעִיל לָנוּ בְּכָל מֶשֶׁךְ יְמֵי חָיוּתֵנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, לְהַכִּיר אֶת תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ אֵימָתַי וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה'.
הַמַּטָּרָה שֶׁל הַלֶּקַח, הוּא כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַשָּׁלָב בּוֹ יִהְיֶה לָאָדָם קַל בְּמָשֵהוּ לַעֲבוֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ. לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל פַּחוֹת מִלְחֲמוֹת בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּגָּשִׁים לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה. בִּבְחִינַת "הֶרְגֵל נַעֲשָׂה טֶבַע שְׁנֵי". וְהַשְּׁאֵלָה הִיא, אֵיךְ עוֹשִׂים זֹּאת? אֵיךְ מְבִיאִים אֶת עֲצָמֵינוּ לְמַצָּב בּוֹ נַרְגִּישׁ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ? מַצָּב בּוֹ נַכִּיר בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן כִּי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שָוֶוהּ יוֹתֵר מִלַּעֲשׂוֹת הֵפֶךְ רְצוֹן ה' .
אָכֵן, הַדֶּרֶךְ לְכָךְ, רְמוּזָה בַּפָּסוּק "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, לֹא תִכְבֶּה". וְנְבָאֵר.
הַמִּזְבֵּחַ הוּא הָאָדָם, אֲשֶׁר מְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְזוֹבֵחַ אֶת רְצוֹנוֹתָיו לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל הַמִּזְבֵּחַ הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹלִים לְבַעֲלֵיהֶם מָמוֹן רַב. כָּךְ הָאָדָם כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה הוּא כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וּמַקְרִיב לה' יִתְבָּרַךְ אֶת הָ"רָצוֹן" הַזֶּה לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה. נִמְצָא שֶׁהָאָדָם הוּא הַמִּזְבֵּחַ.
אָמְנָם, אַחֲרֵי שֶׁהָאָדָם כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ, הוּא כְּבָר קָנָה אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, הוּא עָבַר אוֹתוֹ. וּמַה קָרָה, מַדּוּעַ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּא בָּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה זֶה קָשָׁה לוֹ.
הַתְּשׁוּבָה הִיא. כִּי מֵאָז שֶּׁכָּבַשְׁתָּ אֶת יִצְרַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הִסְפִּיק הַמִּזְבֵּחַ לְהִתְקָרֵר. הָאֵשׁ שֶׁהָיְתָה עָלָיו וְשָׂרְפָה אֶת הָרָצוֹן הַקּוֹדֵם לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה כְּבָר כָּבְתָה. עַכְשָׁו אַתָּה צָרִיךְ לְהַבְעִיר אֶת הָאֵשׁ מֵחָדָשׁ, וְזֶה קָשֶׁה מְאֹד.
אֶלָּא שֶׁאִם "הָאֵשׁ תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", תָּמִיד הִיא תִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת, מִמֵּילָא טֵמְפְרָטוּרַת הַחוּם שֶׁבְּשַׁלְהֶבֶת עוֹלָה וְעוֹלָה עַד לְאֵין סוֹף. כָּל נִסָּיוֹן קָטָן שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, מִיַּד נִשְׂרַף הוּא בְּחוּם הָאֵשׁ הָזּוּ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל הָאָדָם. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר לִרְכוּשׁ "כֹּחַ" לִכְבּוֹשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. תָּמִיד לִהְיוֹת בְּכוֹנְנוּת, לֹא לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ לְעוֹלָם. זֹאת אוֹמֶרֶת, לַעֲבוֹד אֶת ה' בְּהִתְלַהֲבוּת תָּמִיד. כְּשֶׁהָאֵשׁ שֶׁל הַהִתְלַהֲבוּת בּוֹעֶרֶת בָּאָדָם, אָז הוּא נִהְיֶה "כְּמִזְבֵּחַ", כָּל נִסָּיוֹן הַקָּרֵב אֵלָיו נִשְׂרַף .
עַל כַּמָּה חָשׁוּב שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵר אַחֲרֵי שֶׁמִּתְלַהֲבִים בַּעֲבוֹדַת ה', סִפֵּר לִי נָהֲגוּ שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נִסִּים יָגֵן זַצַ"ל, מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה אִתּוֹ, שֶׁפַּעַם אֶחָת מָסַר הָרַב שִׁעוּר מְרַתֵּק בְּעִיר "בֵּית שְׁאָן", אַחֲרֵי הָשִיעוּר נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה אַחַת חוֹלָה סוֹפָנִית, לֹא עָלֵינוּ, וּבִקְּשָׁה אֶת בִּרְכָּתוֹ.
הָרַב הִבְטִיחַ לָהּ שֶׁבְּאִם תְכַסֶּה אֶת רֹאשָׁהּ בְּוַדַּאי תִּתְרַפֵּא מֵחָלְיָהּ. "מְאֹד מְאֹד קָשֶׁה הַדָּבָר בַּעֲבוּרִי" - אָמְרָה הָאִשָּׁה, "כָּל חַבְרוֹתַיי, מִשְׁפַּחְתִּי, קְרֹובֹותָיי, לֹא יָבִינוּ מַה קָרָה לִי". הָרַב דִּבֵּר עַל לִבָּהּ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא הִסְכִּימָה, אַךְ תְּנַאי אֶחָד הָיָה לָהּ, וְהוּא, שֶׁהָרַב בְּעַצְמוֹ יָבִיא לָהּ אֶת הַמִּטְפַּחַת.
"אֵין בְּעָיָה" – אָמַר הָרַב. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָרֵכֶב, בִּקֵּשׁ הָרַב מְהָנָהָג שֶׁיְּחַפֵּשׂ מִטְפַּחַת בְּאֶחָד הַתִּיקִים. "אֲמוּרָה לִהְיוֹת שָׁם מִטְפַּחַת". וְאָמְנָם, הַנֶּהָג מְחַפֵּשׂ וּמְחַפֵּשׂ, וְלָרִיק. אֵין שָׁם מִטְפַּחַת. אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה שֶׁל חִפּוּשִׂים, וּזְמַנּוֹ שֶׁל הָרַב יָקָר הוּא מִכֹּל. אָמַר לָהּ הָרַב. "טוֹב, תִּקְחִי נִיר וְתִכָּתְבִי לִי אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלָּךְ". וְכָךְ עָשְׂתָה. הָרַב חָזַר לִירוּשָׁלַיִם.
יוֹם לִמְחֻוֶּרֶת, אַחֲרֵי תְּפִילַת שַׁחֲרִית, נִגַּשׂ הָרַב לַנֶּהָג: "בֹּא וְנִמְהָר לַחֲנוֹת שֶׁל כִּסּוּיֵי רֹאשׁ וּמִטְפָּחוֹת". הֶעֱלָה הַנְהֵג אֶת הָרַב לָרֵכֶב, וְנָסְעוּ לִרְחוֹב מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה 8:00 בַּבֹּקֶר עָמְדוּ נִצָּבִים וממתינים לְיַד הַחֲנוּת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְתְּחָה לְמֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה. כֵשְנִפְתֵחָה הַחֲנוּת מִיַּד נִכְנַס הָרַב וְאָמַר לַנֶּהָג: "תִּבְחַר עֲשָׂרָה מִטְפָּחוֹת יָפוֹת, וּבוֹא נְשַׁלֵּם". שִׁלֵּם הָרַב מִכַּסְפּוֹ הָאִישִׁי כמובן.
כְּשֶׁעָלָה לָרֵכֶב, פָּנָה הָרַב לְנֶהָג: "עַכְשָׁו לְבֵית שְׁאָן". "מָה" אָמַר הַנְהֵג. "כֵּן כֵּן, לְבֵית שְׁאָן". בְּלִי אוֹמֵר וּדְבָרִים, נְסִיעָה שֶׁל שְׁעָתַיִם וַחֲצִי, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִגִּיעוּ לְבֵית שְׁאָן, אֶל בֵּיתָה שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁקִּבְּלָה עַל עָצְמָה כִּסּוּי רֹאשׁ.
נִכְנַס הָרַב לְבֵיתָהּ, הָבֵיא לָהּ אֶת כִּסּוּיֵי הָרֹאשׁ, בִּירֵכָהּ. וְחִישׁ מַהֵר חָזַר לִירוּשָׁלַיִם לָ"כּוֹלֵל" שֶׁלּוֹ, שָׁם מַמְתִּינִים לוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְ"שִׂיחַת חִזּוּק" שֶׁהָיָה מוֹסֵר מִידֵי עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
אָמַר לִי הַנֶּהָג: "שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַב, מָה כָּל כָּךְ חָשׁוּב הָיָה לְהָבִיא לָהּ אֶת הַמִּטְפַּחַת הַיּוֹם?". הֵשִׁיב הָרַב: "כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הִתְלַהֲבוּת בַּעֲבוֹדַת ה', אָסוּר לָתֶת לְזֶה שֶׁזֶּה יִתְקָרֵר. אַחַר כָּךְ צָרִיךְ נֵס כְּדֵי לַחְמָם אֶת הָאָדָם"...
